1. אמת אקדמית
לאמיתו של דבר ,
ככל שידוע לנו ,ציירות גדולות
לא היו, אף שהיינו רוצים שיהיו.
ההיסטוריה תעיד- שהיו מושכות במכחול ,
מכתימות בצבעים, היו שרטטות אופנה ועוזרות אדריכלים,
היו בחוגי דקופאז' וויטראז' ורקמת טלאים,
היו שעסקו בפולקלור עממי,
ריקודי עם ושירה עממית בפרהסיה.
אבל ככל הידוע לנו, ציירות דגולות
לא היו- אף שהיינו רוצים שיהיו-
וזה מצב מצער.
2. הציירת הידועה הראשונה היא פלאוטינלה נלי, נזירה מתקופת הרנסנס. שמעתם עליה? לא ממש. היא הייתה חלק מקבוצה של כשש נזירות שהיו גם ציירות. אולם רק היא זכתה לתערוכת יחיד ראשונה ב...2017!
בתקופה ההיא רק נזירות יכלו לצייר. במקרה שלהן, לא היה חשש שזה יפגע בצניעותן ואולי גם לא היוו איום על אף אחד.
תוכלו לקרוא עליה יותר כאן:
כל כך הרבה כבר נאמר ונכתב על נשים באמנות. איך התפקיד שלהן השתנה ממוזה, מושא להערצת האמן שזכה להיזכר לעולמים בעוד היא נשארת דמות אנונימית, גוף על בד, מאהבת מסתורית, זונה, משרתת או רקדנית, מושא לרכילות. נימפה ענוגה העולה מקצף הגלים בעודה מסתירה היטב את הגוף הכואב מעמידה של שעות בעירום מול צייר אחד או כמה. ואז אמניות נהדרות שבכל זאת כתבו, ציירו, רקדו, לפעמים בשם בדוי, תמיד תוך הקרבה אישית וחברתית. ואחר כך- לא רק מבצעות אלא במאיות, כוריאוגרפיות, יוצרות סרטים, כותבות מחזות ותסריטים. אני נזכרת באלה הנערצות במיוחד, אלה ששינו את פני האמנות בעולם: מפרידה קאלו, דרך פינה באוש, מרינה אברמוביץ, יאיוי קוסמה, נורה אפרון ויש עוד רבות, סופרות נהדרות, שחקניות מופלאות.
3. עליהן חשבתי כשהתבוננתי בפסל הנהדר של אתנה- אלת המלחמה והחכמה היוונית. אולי האישה החזקה הראשונה בתרבות. מחשבות של חופשת קיץ תוך כדי שיטוט במוזיאון הארכאולוגיה של אתונה, שם פגשתי כמה נשים חצובות באבן, שהזכירו לי שפעם, פעם- מישהו שם הבין מהו הכוח שלנו ולא רק ברקיחת מזימות וקנאה לבעל ההולל.
תראו אותה: גוף חזק, איתן. פנים נחושות. לבושה (בדרך כלל פסלי הנשים יציגו גוף עירום). הנחש, המגינים, הקסדה, אין ספק שהיא מצוידת בכל מה שצריך כדי לנהל מלחמה. ועוד בחכמה. אתנה היא לא אובייקט, היא הדבר עצמו. מלאת כוח וכבוד.
מלחמה וחוכמה, זה הטייטל.
4. נשים הן לוחמות ללא ספק, מלחמה יומיומית שדורשת פיקחות, יצירתיות, אמונה עצמית ורצון חזק להצליח. מלחמה שפחות קשורה בכוחניות אלא יותר באמונה ודבקות במטרה. האמניות הגדולות של דור הקמת המדינה ויתרו על ילדים ומשפחה למען האמנות, או קיפלו בסיפור חייהן מערכות יחסים קשות עם הילדים או בני הזוג שנאלצו לחיות בצל האמנות או שהכישרון שלהן פשוט נבלע בעשייה הגדולה של הבעל האמן.
5. נחזור לארץ, האמניות של היום. כוריאוגרפיות, יוצרות תיאטרון, במאיות קולנוע או מעצבות- נראות לא פעם בחדרי חזרות או בסטודיו עם התינוק במנשא או זוחל על הבמה. שאלת המשפחה מול האמנות כמעט ולא עולה יותר כשאלת בחירה. עברנו דרך, ללא ספק. פגשתי, לאורך השנים, יוצרות כאלה וכאלה. כאלה שאמנם הגיעו לחזרות בעיניים טרוטות מעייפות, אבל גם הפכו את האימהות לחלק מהעיסוק האמנותי שלהן. המשוררת, הסופרת והמתרגמת טל ניצן כתבה פעם שיר על ילדיה שמשפט אחד ממנו נשאר איתי תמיד: "אתם מפריעים לי לכתוב את השיר עליכם". וזה אומר הכל. כי נקודת המבט של האמן היא תמיד כפולה. מפנים ומחוץ למציאות.
6. במפגשים שלנו עם יוצרות, עולות פעמים רבות שאלות מהותיות של מקומן של הנשים באמנות. בארץ עדיין יש אחוז קטן מאוד של במאיות בתיאטרון הרפרטוארי, למשל. ועם זאת- בעולם הפרינג' רוב היוצרים ומנהלי האנסמבלים הן נשים. איך נסביר את זה? האם נשים לא מפרגנות אחת לשנייה בתחום הזה? הרי מנכ'ליות של תיאטראות יש ויש. כנס בנושא זה ייערך ב-17.10 בצוותא על ידי פורום יוצרות בתיאטרון שהעלה את הנושא לסדר היום הציבורי. צירפתי לכם את תכנית הכנס עם המלצה חמה לכל המתעניינים בנושא:
האם התמונה שונה בתחומים אחרים? כן הולך ונרקם דור חדש של במאיות קולנוע צעירות, כן אמניות מציגות יותר ויותר, ועדיין פחות במוזיאונים הגדולים והמרכזיים. ישנן סופרות נהדרות -אבל מי הם הסופרים הגדולים בארץ? תגידו אתם. בתחום המוסיקה זה בולט ממש- הרוב המוחלט היום של המוסיקאים הכי מצליחים הוא גברי. כן יוצרות מחול מקימות להקות ונוסעות בעולם- לא מספיק. לא חצי-חצי. מה לדעתכם הסיבה? והאם זה קורה מאותן סיבות שנפערים נמצאים גם בתחומי עיסוק אחרים? בהייטק? ברפואה? בחינוך? האם זה קשור ברציפות הפעילות שלנו באמנות? בהשתייכות למילייה מסוים?
ואם יש לכם עוד מחשבות על יצירה נשית, על קונפליקטים וקשיים, יתרונות ונקודות מבט מיוחדות של יוצרות- אתם מוזמנים לכתוב לי וגם לבוא לסיורים הקרובים שבהם נעסוק ביוצרות ויזמיות.
כל הפרטים כאן : www.mizculture.co.il
Commentaires