top of page
חיפוש
  • sigalw2

איך נעשה מהילדים שלנו צרכני תרבות? חמישה טיפים וגם המלצות לפסח

עודכן: 27 במרץ 2023

לא אשכח את היום ההוא, שהילד שלי, אבנר (המכונה 'הדינוזאור'), עשה לי את ה-שיחה כשהיה פספוס בסך הכל בן חמש. הוא לקח אותי לגינה ואמר לי "אמא שבי, יש לי משהו להגיד לך". התיישבתי על ספסל מתקלף והתכוננתי לרע מכל... ואז הוא אמר בקול שקט ובטוח, כאילו התכונן מראש "אמא, רציתי להגיד לך שאני לא כל כך אוהב תיאטרון, אז אולי לא צריך ללכת כל שבת להצגות.." בום. הפצצה נפלה.

הוא עצר לרגע כי הביט בפני שתפסו הבעה מזו-עז-עת. "אז לאן נלך?" שאלתי בבהלה, כמעט בצעקה "לאן???". הוא ענה בטון מרגיע, כאילו ידע שזה יבוא "אפשר לעשות מנוי לספארי, או סתם ללכת לגינה".

אני, עדיין המומה ממה שנחת עלי מילמלתי "אבל בלי הצגות בשבת? בלי תיאטרון? איך אפשר, איך?".


אתם צוחקים עכשיו, אבל מגיל שנה וחצי הילד היה בכל פסטיבלי התיאטרון והאמנות לילדים ולא לילדים בארץ:

אין כמו שנ"צ לתינוק עייף בין הצגות על המדשאה של תיאטרון חיפה. באופרה עמד ומחא כפיים ללא הפסקה גם כשהתזמורת התחילה לנגן וכך מחא ומחא עד שנרדם מרוב התרגשות. ניצה שאול, עימך הסליחה.

ביקור ב'צבע טרי'- עוד כשהיה בעגלה עם הסלקל ואני עוברת איתו יצירה יצירה וחופרת לו "תראה איזה צבעים יפים!".כבר יכולנו ללכת לחנות טמבור. היה יוצא יותר זול.

שנים אחר כך גם ב'צבע טרי' - כחובב חיות מושבע, עבר יצירה יצירה ואמר בקול גדול "זה לא יפה!" והופה ליצירה הבאה "זה גם לא יפה!" בקול גדול (מי עבר פה עכשיו? הגלריסט המפורסם הזה? הוא שמע משהו? אוי לי). רק ביצירות שהיו בהן בעלי חיים הוא נעצר והכריז בקול גדול"או, זה יפה! יש פה גירית הדבש!".

וככה, אחרי כל אלה, בגיל חמש הוא העמיד אותי בדום לשיחת הבהרה שבאמת השיגה את המטרה ואני, בלב כואב, בלב רעב, הבנתי שהילד לא רוצה אמנות יותר. לפחות לאיזה זמן.


אז מה עושים? תכלס אני בנאדם שאמנות מלווה אותי בכל יום ובכל רגע. ואיך יצא לי ילד שכזה,שמוכן לחיות במדבר באוהל, בלי מסכים, או שמפציר בי לצאת יחד לניקוי חופים בשבת הבאה?

איך יצא לי כזה ילד- זה כבר לפוסט אחר.

אבל, שורה תחתונה, הילד לא רוצה להיכנס לאולם תיאטרון. לא מרגש אותו ולא מדבר אליו.

אוף.

ובכל זאת. מה עושים?

  1. קודם כל, לא להכריח. אי אפשר לגרום למישהו לאהוב משהו שלא מדבר אליו בעליל. להוריד מינונים, לשאול בעדינות מדי פעם, להראות לו טריילר של מופע, לקשר את המופע למשהו שהוא מכיר, נושא שמעניין אותו. (למשל הצגה על שמירה על הסביבה). אם הוא לא רוצה- לא ללכת.

  2. לספר לו על הצגות שאתם ראיתם, כמובן בשיחה מותאמת גיל: מה ריגש אתכם? משהו בתפאורה? בתלבושות? בסיפור? במוזיקה? סקרנו אותו והשאירו את הדיון פתוח.

  3. לברור היטב את המופע שאתם בכל זאת לוקחים אותו אליו. בחרו הצגות שמעוררות את הדימיון. לא כאלה שמאכילות בכפית. ילדים מזהים זיוף בשנייה. לא סתם הם אומרים פתאום ובקול רם "משעמם לי". אתן בסוף הפוסט כמה המלצות ליוצרים נפלאים שייקחו את הילדים לעולם על עניין וסקרנות.

  4. אל תתפדחו ואל תתביישו אם הילד רוצה לצאת באמצע. לפעמים זה רועש לו מדי, לפעמים עמוס מדי בדימויים. לעולם לא להכריח אותו להישאר באולם נגד רצונו ולא חשוב מה אמא של עילאי המחונן תחשוב עליכם.

  5. הצלחתם לראות את כל ההצגה? דברו על מה שראיתם, שאלו את הילדים שאלות מפרטות ולא כלליות: פחות "איך הייתה ההצגה? ויותר -מה אהבתם במיוחד? מה דעתכם על המוזיקה? על התפאורה? ראיתם את השחקן המצחיק ההוא? מה היה מצחיק בו? תנו להם להתבטא ולהביע דעה.

שיח תרבותי יכול להיות על הרבה דברים, לאו דווקא בתערוכה מסודרת או בהצגה. נתקלתם בדימוי מעניין? גרפיטי מגניב ברחוב? פסל סביבתי? נוף יפה? ספר שאתם קוראים ביחד? סרט שראיתם יחד? דברו עליו. תפתחו את הדיון על צבעים, צורות, דימויים, מסר שעובר אליכם כצופים, תחושות שזה יוצר בכם.

תופתעו לגלות כמה הילדים שלכם יצירתיים במחשבה שלהם. תרבות היא שפה שמדוברת בכל כך הרבה צורות ואופנים וכל אחד יכול לדבר אותה.


לעולם תנו לילדים שלכם הרגשה שהם יכולים ומבינים תרבות ואמנות. אין דבר שהם לא יכולים או לא יודעים מספיק כדי לחוות עליו דעה.

ואז הם לא יגדלו להיות מבוגרים שאומרים: "אשתי סחבה אותי, אני לא מבין באמנות\מחול\תיאטרון".


לסיפור שלי, בינתיים (הילד בן עשר) יש סוף מבטיח: לפעמים הוא מסכים ללכת להצגות, הוא מאוד נהנה לשוחח איתי על כל מיני דימויים שאנחנו רואים בדרך, מוזיאונים של טבע זה כבר בנוהל והאמת שגם אני למדתי כמה דברים בזכותו, על אהבת הטבע ובעלי החיים. דברים שלא הייתי נחשפת אליהם לולא השיחה הנוקבת ההיא על הספסל המתקלף בגינה.


אז הנה כמה המלצות לחופשת הפסח, לחצו על הכותרת ותגיעו ישר לאתרים:


הפסטיבל הבינלאומי להצגות ילדים בחיפה: בדרך כלל נבחרות הצגות מצוינות, אני סומכת לגמרי על הבמאים והיוצרים שלהן. אפשר לבוא ליהנות מאווירה כיפית של פסטיבל וגם ממופעי חוצות.


גלריה תיאטרון החנות : כל דבר שהם מציגים לילדים עשוי תמיד בשפה תיאטרלית ייחודית, אם זה תיאטרון ויזואלי, או תנועתי. יוצרים צעירים ומעניינים, אוירה אינטימית ונעימה, לא קולני ולא עתיר תפאורות ואפקטים. מתה על זה. עשו לעצמכם טובה ולכו גם למופעים למבוגרים שלהם.

צילום ויצירה: איריס דומאני


תיאטרון הקרון בירושלים: ממלכה מופלאה של יוצרים ייחודיים, מאותו הכפר של גלריה תיאטרון החנות התל אביבית. הם עורכים מיני פסטיבל עם הופעות רחוב וסדנאות. מומלץ בטירוף.


צילום: הילה ספקטור


המרכז לתיאטרון בובות בחולון : כי תיאטרון בובות זה כבר ממש לא מה שהכרתם!המרכז מגוון ויפהפה ויש בו מוזיאון מדליק ומעניין עם סיורים מודרכים, רפרטואר של הצגות נהדרות המתארחות בו ולכבוד פסח גם פסטיבל בסימן "עיצוב ירוק".


צילום: ניר שאנני


זהו, תגידו לי תודה כי סידרתי לכם את הלו"ז. ואתם, שלחו את הילדים לסבא וסבתא או תזרקו אותם על הדשא באיזה פסטיבל ובואו לסיור יוצרים בימי שישי בבוקר.


חג שמח וימים טובים על כולנו, מזכירה לכם שהעגלה שלנו מלאה. מלאה כל כך בספרות, בשירה, בכוח יצירה, באמנות ישראלית עכשווית מרתקת ומלאת אמירה חזקה ועזת מבע.

שלכם,

סיגל Miz Culture




26 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page